יום שלישי, 18 בפברואר 2014

זה מגרד

אוי, זה מגרד. כמה שזה מגרד. ראש הממשלה לא מתראיין. שכנה שלי אחות בהדסה. קיבלה חצי משכורת. אין מאיפה לסגור את המינוס. משכנתא בריבית משתנה. שוק הדירות בוער. רופאו הפרטי של השר. הריבית תעלה. הימים נערמים. השבועות אוזלים. קיבלנו עוד אלפיים מההורים. התקשרו מהבנק. ההלוואה אושרה. עוד מעט יוצאת לפנסיה. עשרה אחוז נחתכו. שביתת עובדים-סוציאליים. שביתת מתמחים. שביתת מורים. שביתת מרצים. שביתת מתרגלים. זה מגרד. אוי, כמה שזה מגרד. מתחת לעור זה מבעבע. המכללות הקיאו לשוק אלפי בוגרים. היא שולחת קורות חיים. ועוד קורות חיים. הטבות מס בשוק הגז. מסתכלת לילדים בעיניים. מצליחה להעלות חיוך. הנתונים מצטברים. המחקרים לא מחדשים. עוד הוכחה. ועוד הוכחה. מסתכלת לכל הצדדים. הכעס עולה לאט. מגרד. כמה שזה מגרד. המציאות סוגרת. שביתת ספרנים. שביתת מהנדסים. שביתת הייטקיסטים מעל גיל ארבעים. שמונה עד ארבע. שמונה עד שש. שמונה עד שמונה. תשע בלילה. עוד כוס קפה. ועוד כוס קפה. מגרד. מגרד. כמה שזה מגרד. אבא אל תכעס. למה את עצובה אמא. יש לך היום סבלנות בגודל של אפון אמא. ראש העיר ונציב שירותי החירום. דיון משותף. ראש הממשלה מתבדח. רשתות התקשורת קרסו. מכינים את צוותי הכיבוי. פנסיה שמנה. בשר מבשרנו. המציאות מורכבת. צריך להבין שהמציאות מורכבת. טובי כוחותינו נמצאים בשטח. חיוך רחב. שיניים מבריקות. טפיחה קלה על השכם. בדקות אלה ממש. מגרד. כמה שזה מגרד. הבעיה חמורה. אסור לשגות באשליות. עניי עירך קודמים. אני לוקחת על עצמי את מלוא האחריות. דור של עצלנים גידלנו. צריך לחלק את הנטל. משקיפים מהבניין הגבוה. תחתום פה ופה על המסמך. הים התיכון כל כך יפה מהגובה הזה. גבירתי, יש לך קצת לכלוך של עוגה על הסנטר. מגרד. מגרד. כמה שזה מגרד. זה הכול כמעט חשוף. ממש מתחת לעור. חורף מוזר כזה. חסר גשם כזה. מתסיס את הדם. מעורר את הלב. מדליק את הצדק. זה למעננו. זה למען הילדים שלנו. העיניים הטרוטות האלה. הן חייבות להתמלא מחדש בתקווה העיניים האלה. מגרד. אוי, כמה שזה מגרד.

(צילום: משה אליהו)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה