אזעקה

כל הערב הבנות מאושרות ומשתוללות יחד. אני שמח לראות שהן שכחו את האזעקה ואת קולות הפיצוצים. איך ילדים עוברים הלאה בלי בעיות, לקנא ממש. אחרי הסיפורים אני משכיב אותן לישון. שר להן "נומי נומי" ו"לשפן יש בית" כמו בכל ערב, ומקנח ב"זרעי קיץ" למרות מחאותיהן.

ואז הודיה (בת שנתיים) שואלת: "אבא, זה איתן עשה את זה?". "את האזעקה?" אני שואל. "כן, אבא, זה איתן עשה את זה? זה איתן עשה את זה?". אני אומר לה שלא איתן עשה את זה אלא אנשים טובים שרוצים שאנחנו ננצח בתופסת כמו שהסברתי לה קודם, אבל זה לא משכנע אותה. היא שואלת איזה 20 פעמים ברצף "אבא, זה איתן עשה את זה?" ואז אני נשבר. "לא חמודה," אני ממציא, "יוני עשה את זה".

רוני (בת שלוש וחצי), ששתקה עד עכשיו, מחליטה להתערב.
- מי זה יוני?
- יוני זה האיש שמפעיל את האזעקה.
- והוא גר שם בתוך האזעקה?
- לא, זה המקום עבודה שלו.
- והוא נמצא שם כל הלילה ועוזר לנו בתופסת?
- כן, הוא נמצא שם בלילה ומפעיל את האזעקה.
- אז הוא מאוד עייף בבוקר כי הוא לא ישן בלילה.
- כן, הוא עייף.
- אז הוא ישן בבוקר?
- כן.
- אז מי מפעיל את האזעקה בבוקר?
- יהודה.
- יהודה ויוני ביחד מפעילים את האזעקה?
- כן.
- והם גרים ביחד?
- כן, יש להם בית והם גרים בו ביחד.
- אני לא מכירה אותם.
- נכון.
- ואני גם לא רוצה להכיר אותם. הם לא נחמדים.
- למה הם לא נחמדים? הם שומרים עלינו. עוזרים לנו בתופסת.
- כי הם עושים אזעקה חזקה וזה לא נעים לי. הם קקי ופיפי.
- לא אהבת את האזעקה. זה היה לך מפחיד.
- כן, הם לא נחמדים. אני לא רוצה להכיר אותם.
- טוב מותק, עכשיו תלכי לישון. אני ואמא שומרים עליך הלילה. אל תדאגי. הכול בסדר.
- אבא זה לא נחשב שאתה שומר עלי אם אתה רחוק. תישאר לידי.

אני נשאר לידן עוד קצת עד שהן נרדמות. אחרי חצי שעה אני מדליק בטעות את האור. הודיה מרימה את הראש אפופה, מסתכלת אלי ושואלת "אבא זה איתן עשה את זה? זה איתן עשה את זה?". "כן מותק," אני משקר לה, "איתן עשה את זה. הוא סתם רצה לשחק איתנו. זה היה בצחוק. אין לך מה לפחד". "זה איתן עשה את זה" היא ממלמלת לעצמה מרוצה ונרדמת.

גם ילדינו יהיו דוד ולא שלמה. גם הם לא יבנו את בית המקדש השלישי.