יום רביעי, 12 בנובמבר 2014

מה זאת שירה?

מה זאת שירה?

שימבורסקה בשירה המפורסם כותבת, ''שירה. אבל מה זאת בעצם שירה? לא אחת ניתנה לכך תשובה רעועה. ואני אינני יודעת ואינני יודעת...''

הרב שמואל ריינר, שלימד אותי בישיבת מעלה גלבוע, אמר לנו, ''שירה היא שיקוף של מצב נפשי''.

ומה זאת שירה טובה?

שאלה מצוינת. אני לא יודע. אבל נדרשתי לזה היום בעקבות מאמר של ניב שטנדל ב''הארץ'' שבו הוא משמיץ את רמת השירה של משוררי ערס-פואטיקה.

אז אני לא יודע וגם לא חושב שזה חשוב. לפני כמה שבועות התגלגל לידיי הגליון האחרון של כתב העת ''מאזניים'' עם שירים וסיפורים של מיטב המשוררים והסופרים ה''מכובדים'' בישראל. השתעממתי נורא ואחרי 5 דקות הנחתי את הגיליון. אני בטוח שהשירים היו מאוד מתוחכמים ופואטיים אבל הם לא הצליחו לדבר אלי.

כי שירה טובה צריכה לגעת בך, לעורר הזדהות, להזכיר לך נשכחות, לרגש (ואפילו לעורר לפעולה פוליטית). שירה לא צריכה להרשים. ואת התשוקה הזאת אפשר למצוא בכמויות אצל המשוררים של ערס פואטיקה. הם כותבים מדם ליבם. הם מצליחים להגיע לקבוצות רחבות של אנשים שהרגישו עד כה לא מיוצגים. מה עוד צריך?

האם אני אוהב את כל השירים שלהם? לא. בודאי שלא. אפילו לא את רובם. אבל גם את רוב השירים של דליה רביקוביץ׳ אני לא אוהב אפילו שיש לה הרבה שירים נפלאים. גם יש הרבה שירים של יהודה עמיחי (המשורר האהוב עליי מכל בחינה) שאני לא מסוגל לקרוא ולא מבין למה בכלל הוא כתב אותם. מבחינתי מספיק שיהיו שניים או שלושה שירים טובים בספר שירה כדי שיהיה ראוי בעיניי.

ואולי הכי טוב לסיים את הרשימה הקצרה הזאת עם שיר נהדר של עדי קיסר שמפוצץ את הבלון הנפוח שנקרא שירה ישראלית:

הָלַכְתִּי לְאֵרוּעַ שִׁירָה

עָמַד שָׁם אֶחָד

הִקְרִיא אֶת הַמִּלִּים

בְּטוֹן רְצִינִי

כְּדֵי שֶׁאֲנִי אֵדַע שֶׁהַמִּלִּים שֶׁלּוֹ חֲשׁוּבוֹת.

אַחַר-כָּךְ עָלְתָה אַחַת

הִקְרִיאָה אֶת הַמִּלִּים

בְּטוֹן נוּגֶה

כְּדֵי שֶׁאֲנִי אֵדַע שֶׁהַמִּלִּים שֶׁלָּהּ מְרַגְּשׁוֹת.

אַחַר-כָּךְ עָלָה אֶחָד

הִקְרִיא אֶת הַמִּלִּים

בְּטוֹן שֶׁל הַצָּגָה

כְּדֵי שֶׁאֲנִי אֵדַע שֶׁהוּא יוֹדֵעַ

הוּא יוֹדֵעַ

לְהַקְרִיא שִׁירָה.

וְכָל מָה שֶׁרָצִיתִי הָיָה

שֶׁהֵם יַקְרִיאוּ כְּאִלּוּ

הֵם לוֹקְחִים אוֹתִי לַאֲרוּחָה

מִשְׁפַּחְתִּית אֵצֶל הַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם

וּבָאֶמְצַע שֶׁכֻּלָּם אוֹכְלִים

יָרִימוּ אֶת

הַמַּפָּה מֵהַשֻּׁלְחָן

וְיָעִיפוּ אוֹתָהּ כָּכָה

בָּאֲוִיר

עִם כָּל הַכֵּלִים.

כִּי מָה זֶה לְהַקְרִיא שִׁירָה אִם לֹא

לִפְתֹּחַ רַגְלַיִם

לְחַרְבֵּן בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב

לִצְעֹק עַל מִישֶׁהוּ שֶׁעוֹקֵף אוֹתְךָ בַּתּוֹר

לְהַעֲמִיד סִירִים עַל הַגָּז וְלִשְׂרֹף אֶת הָאֹכֶל

לָצוּד רְגָעִים קְטַנִּים שֶׁל אֹשֶׁר

וּלְהוֹצִיא אוֹתָם לַהוֹרֵג בְּכִכַּר הָעִיר

לְצַלְצֵל לְמִסְפָּר אַקְרָאִי

לִשְׁאֹל: יוֹצֵא לָכֶם מַיִם מֵהַבֶּרֶז?

כֵּן

מָה חֲשַׁבְתֶּם, שֶׁיֵּצֵא לָכֶם קוֹלָה?

וּלְנַתֵּק

לְהַשְׁתִּין לְתוֹךְ הֶעָצִיץ שֶׁלְּךָ

לְחַיֵּךְ חִיּוּךְ עֲנָק כְּשֶׁאֵין לְךָ שִׁנַּיִם

לְבַקֵּשׁ מִמִּישֶׁהוּ לִפְרֹשׂ אֶת הַיָּד עַל שֻׁלְחָן

לְהָנִיף אֶת הַסַּכִּין

וְלִנְעֹץ בִּמְהִירוּת בֵּין כָּל הָאֶצְבָּעוֹת

אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ

לְהַזְמִין אֲנָשִׁים הַבַּיְתָה לְקָפֶה

לָשִׂים לָהֶם מֶלַח בַּקָּפֶה

לְהַגִּיד נִגְמַר לִי הֶחָלָב

לְהַגִּיד לָהֶם

תָּעוּפוּ מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי

אֲנִי לֹא מַכִּיר אֶתְכֶם.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה