יום שלישי, 11 בנובמבר 2014

יה שמע אביוניך

שלהי אלול. אמצע הטירונות ואני מזיע באוטובוס בצהרי חמישי. האוטובוס חונה ליד מכון וינגייט, ממתין לאחרוני חיילי הפלוגה שיסיימו בוחן חי''ר אישי. מסביבי חיילי פלוגת הקיבוצניקים. נערים ציניים, חסרי אלוהים. 

אני מוציא מתיקי את ספר הסליחות שאבי נתן לי, זר כל כך להוויה הצבאית שבה אני כלוא. אני קורא לאט את המילים המוכרות. צלילי ''יה שמע אביוניך'' ו-''עננו'' מתחילים להתנגן בי. תמונת הרב עובדיה על דוכן בית הכנסת עולה בראשי. 

הדמעות זולגות לאט. אני מכסה את פניי. מתגעגע הביתה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה