יום שני, 22 ביוני 2015

חירות כבדה

כל הסיכומים האלה. כל חשבונות הנפש. כל הציונים שאנחנו נותנים לעצמנו. כל ההשוואות לפי שנה, לפי עשור, לפי אומדן קבוע. כל מדדי היעילות. כל כימות תנועות הנפש לטווחים קבועים. כל תיעוש המחשבה. כל שלבי ההתפתחות. כל מדרגות הצרכים. כל החוויות המכוננות אותך עוד טרם חוויה. כל הדטרמיניזם הזה. כל הלמצוא את האני האמיתי. כל החופש הזה. כל המועקה הזאת. כל החמיקה מן הבחירה האינסופית. כל ההתמכרות למהות המדומיינת. כל הבריחה מן האין. כל ההימלטות מן הלא כלום.

אתה מבקר אדם זקן בסתיו חייו והוא מספר לך על שלושת הישגיו הגדולים. אכן היה שווה לחיות, הוא מסכם כתלמיד שקדן שמילא עד תומה חוברת משימות. ואתה צורח עליו: אין כאן בכלל חוברת, אין כאן בכלל אתה! והוא מביט בך בעינים גדולות, לא מזהה שהוא על אחד ההרים, מוביל עצמו לשחיטה. אך הוא לא מוכן לוותר על האשליה, לא מעז לטעום את טעמה המר-מתוק של החירות. והחירות כבדה עליו. והחירות מועקה עליו. חירות עצומה וקשה מנשוא.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה