ערב
אדום בירושלים. הארנה עמוסה אוהדים שואגים, צועקת אליי מן הלפטופ המקרטע. הקפטן
מזכיר את אמיר ואלעד, והקהל במחיאות כפיים קצובות תחת שמות היציעים הדוקרים. אני
נובר ברשת, מחפש פרטים שכבר ידעתי ושכחתי. פיגוע ועוד פיגוע. נזכר בראש השנה ההוא
של ראשית המילניום, מתפללים בבית הכנסת הספרדי-ירושלמי על יהודה פינת דרך חברון.
דוק עצבות חדה ומצמיתה על פני המתפללים, משפילים מבטם מול סבו של ההרוג הראשון של
האינתיפאדה השנייה שעדיין לא ידעה את שמה, לאולם הרחב מזדחלות שמועות על יריות ופורענות
קרובה. אחי הצעיר לידי, אצבעו הקטנה עדיין קטועה וחבושה מן המחדל ההוא ביציע
האוהדים השרופים חצי שנה קודם. אנחנו עדיין עם מנוי הכסף שקיבלנו מן הקבוצה כתשורה
לא הולמת. פפי תורג'מן הגיע לבקר. שבועיים לאחר מכן יתאבד אלעד ביפו ושם צעיר
נוסף יתווסף ליציעים האדומים. ערב אדום בירושלים. ירושלים זכרונות של דם צעיר
וכדורסל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה