יום שני, 22 ביוני 2015

קומונר מחליף

בתקופת התיכון, כשהייתי מדריך בבני עקיבא בירושלים, הגיע אלינו הביתה לשבת חבר ילדות בן-גילי מהצפון. הוא עצמו היה פעיל מאוד בסניף שלו והיה ידוע במחוז בתור אחד מהמדריכים המושלמים האלה, עם כריזמה, יכולת רטורית, יכולת להחזיק את החניכים ממושמעים, בקיאות בכתבי הראי''ה - כל החבילה. כל זה היה בניגוד כמובן אליי שהחניכים אכלו אותי בלי מלח ובסוף תמיד נכנעתי להם ושיחקתי איתם מחבואים או ''הכדרים באים'' במקום להלעיט את נפשותיהם במסרים חינוכיים כמצופה.

באחר הצהריים של אותה השבת ליווה אותי החבר לסניף וכאשר התברר שהקומונרית חולה הוא התנדב מיד להחליף אותה והעביר מפקד מתוקתק ומצוחצח שהשאיר את החניכים מיושרים וקצת בהלם. מכיוון שראיתי כי טוב ביקשתי ממנו להעביר במקומי את הפעולה. הוא הסכים ומיד ריתק את החניכים בסיפור גבורה מסעיר מאחת ממערכות ישראל וקינח בדבר תורה מדברי הרב קוק. אני לא זוכר בדיוק את הקטע שציטט אבל המסר הכללי היה שבעולמנו אין דבר רע מוחלט ובכל רע יש גם טוב ולהיפך.

בדרכנו הביתה, אחרי תפילת ערבית ופיזור החניכים לבתיהם, הקשיתי עליו ושאלתי אותו איזה טוב הוא מוצא למשל בהיטלר, בתנועה הנאצית ובשואה. החבר לא התחמק ולא חזר בו. וכך בכל דרכנו הארוכה הביתה הוא העלה סברות מסברות שונות באשר למעלותיו של הנאציזם וסגולותיו של היטלר כמנהיג, החל בכך שעזר לחשוף סוגים שונים של גבורה יהודית במהלך השואה ועד כמובן הדרייב החזק שנתן להקמתה של מדינת ישראל והצלחתה של התנועה הציונית בעקבות השואה. ניכר היה בו שקשה עליו המחשבה אך הוא לא נרתע מליישם את תורתו של הרב על המציאות עד סופה הלוגי. בסוף כל המהלך שאלתי אותו בדחילו למה לא לומר פשוט שהנאציזם זאת תופעה נוראית ושיימח שמו של היטלר ולהבין שאולי העמדה הזאת של הרב קוק פשוט מתאימה לרוב מקרי הביניים שאנחנו מכירים במציאות אבל לא לתופעות כל כך נוראיות ושכל כך קשה להבין כמו השואה. הוא לא קיבל את דעתי.

היום הוא ר''מ נערץ באיזו ישיבה חרד''לית מוצלחת. נדמה לי שמבחינתי השיחה הזאת הייתה אבן דרך חשובה בהתנתקות שלי מהאידאליזם ההיסטורי של הציונות הדתית.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה