יום חמישי, 25 ביוני 2015

פוליטיקה של זהויות

את הכאפה הכי רצינית לרטוריקת ההשתקה של חסידי הפוליטיקה-של-זהויות הישראלית נתן לאחרונה חבר פייסבוק שלי שהוא אזרח ישראלי ערבי-פלסטיני. מה שקרה זה שבחור יהודי כתב סטטוס שמציע לערבים להצביע דווקא למפלגות שמאל ציוניות (מרצ או עבודה) כדי לשפר את מצבם. היה לו איזה טיעון שמסביר למה. בתגובה הרבה יהודים טענו כנגדו שזה לא לעניין שאדם שהוא יהודי פריווילגי (וכו' וכו') יציע לערבים מה לעשות ואיך להתנהג. אותו חבר ערבי אמר שהוא לא מקבל את כל הפוליטיקה של זהויות הזאת והוא מוכן לשמוע כל דעה מכל אדם כל עוד היא מוצגת בצורה מכבדת ומנומקת, ואחר כך הסביר למה הוא לא מסכים והתפתח דיון מעניין וענייני.

ואוסיף שנדמה לי שרטוריקת ההשתקה הזאת עובדת בסופו של דבר גם נגד מי שמשתמש בה, שהרי למה לאשכנזי אסור להעביר ביקורת על התנהלות פוליטית של מזרחי אבל למזרחי מותר? למה לגבר אסור להתווכח על נושאים פמיניסטיים ולאישה מותר להעביר ביקורת על התנהלות גברית. אם נשמוט כל בסיס רציונלי ולוגי מהויכוחים שאנו מתווכחים נוכל לדבר בסופו של דבר רק עם עצמנו.

ואגב, הרטוריקה הזו היא במידה רבה תמונת-ראי של רטוריקת ההשתקה של הניאו-ציוניים (רונן שובל, בן דרור ימיני ודומיהם) שלא מוכנים להתמודד עניינית עם טיעוניהם של מתנגדיהם אלא מתייגים אותם כפוסט-ציונים או אנטי-ציונים וכך פוטרים את עצמם מתגובה עניינית.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה