שמעו חוויה אישית מהשבוע האחרון:
לאחרונה החלטתי להתמודד שוב על מקום בוועידת מרצ, שהיא הגוף שבוחר את יו''ר המפלגה ואת המועמדים לכנסת. ומתברר שהפעילים של שלושה חברי-כנסת שפקדו את רוב החברים בסניף שלי הגיעו להסכמה בינם לבין עצמם שירוצו לועידה רק ארבעה מועמדים מוסכמים - כמספר חברי הועידה מטעם הסניף – וכך לא יצטרכו לקיים בחירות בסניף. אבל אז התברר להם שיש גם אותי בתור מועמד חמישי ''עצמאי'' שלא ''שייך'' לאף חבר-כנסת. בשל כך זכיתי למספר שיחות לא-רשמיות שבהן הסבירו לי שעדיף שלא אתמודד על מקום בוועידה כי גם ככה אין לי סיכוי להיכנס כי לא פקדתי אנשים משלי. והוסיפו שזה יחסוך כסף למפלגה ובלבול מוח, כי צריך לשכור אולם ולספור קולות ולהקים ועדת קלפי ולהטריח את כל חברי הסניף לבוא ולהצביע, ואז גם ירוצו עוד כמה מועמדים שהיו אמורים להיות פיקטיביים וכל הדיל ייפרם, ולמה בעצם לא לפשט את העניין.
אבל מה שהיה כל כך מיוחד מבחינתי - מה שגרם לי להרגיש שאני נמצא במפלגה עם אנשים שונים ואחרים - זה שכל מי שדיברו איתי על הדילים האלה פתחו את שיחתם בכל-כך הרבה התנצלויות, וסיפרו עד כמה לא נעים להם, ואיך בעצם הם דווקא בעד בחירות והתמודדות חופשית, וזה רק כי נוצר פה מצב ייחודי ויוצא דופן, ובסופו של דבר מה שחשוב זה האיכות והערכים של חברי-הכנסת ולא השיקולים האישיים. באיזשהו מקום היה לי ממש לא נעים בשבילם שהם צריכים ככה לדבר איתי ולשתף אותי בכל השיקולים והלכלוכים. כמעט הזלתי דמעה.
כך שבסיכומו של עניין כל החוויה הזאת חיזקה אצלי את ההבנה שמרצ היא מפלגה כל כך מיוחדת. הרי בליכוד או בבית היהודי או בעבודה זה לא היה קורה. שם אף אחד לא היה מתנצל.
לאחרונה החלטתי להתמודד שוב על מקום בוועידת מרצ, שהיא הגוף שבוחר את יו''ר המפלגה ואת המועמדים לכנסת. ומתברר שהפעילים של שלושה חברי-כנסת שפקדו את רוב החברים בסניף שלי הגיעו להסכמה בינם לבין עצמם שירוצו לועידה רק ארבעה מועמדים מוסכמים - כמספר חברי הועידה מטעם הסניף – וכך לא יצטרכו לקיים בחירות בסניף. אבל אז התברר להם שיש גם אותי בתור מועמד חמישי ''עצמאי'' שלא ''שייך'' לאף חבר-כנסת. בשל כך זכיתי למספר שיחות לא-רשמיות שבהן הסבירו לי שעדיף שלא אתמודד על מקום בוועידה כי גם ככה אין לי סיכוי להיכנס כי לא פקדתי אנשים משלי. והוסיפו שזה יחסוך כסף למפלגה ובלבול מוח, כי צריך לשכור אולם ולספור קולות ולהקים ועדת קלפי ולהטריח את כל חברי הסניף לבוא ולהצביע, ואז גם ירוצו עוד כמה מועמדים שהיו אמורים להיות פיקטיביים וכל הדיל ייפרם, ולמה בעצם לא לפשט את העניין.
אבל מה שהיה כל כך מיוחד מבחינתי - מה שגרם לי להרגיש שאני נמצא במפלגה עם אנשים שונים ואחרים - זה שכל מי שדיברו איתי על הדילים האלה פתחו את שיחתם בכל-כך הרבה התנצלויות, וסיפרו עד כמה לא נעים להם, ואיך בעצם הם דווקא בעד בחירות והתמודדות חופשית, וזה רק כי נוצר פה מצב ייחודי ויוצא דופן, ובסופו של דבר מה שחשוב זה האיכות והערכים של חברי-הכנסת ולא השיקולים האישיים. באיזשהו מקום היה לי ממש לא נעים בשבילם שהם צריכים ככה לדבר איתי ולשתף אותי בכל השיקולים והלכלוכים. כמעט הזלתי דמעה.
כך שבסיכומו של עניין כל החוויה הזאת חיזקה אצלי את ההבנה שמרצ היא מפלגה כל כך מיוחדת. הרי בליכוד או בבית היהודי או בעבודה זה לא היה קורה. שם אף אחד לא היה מתנצל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה