יום שני, 22 ביוני 2015

סבא בנימין


בבחירות של 1999 סבי החליט להצביע ש''ס.

אנחנו לא הבנו מה הוא עושה, ועוד אחרי השחיתויות של דרעי והכלא. והוא בשלו, לא מוכן להקשיב. לא מוכן להצביע למפד''ל כמו תמיד. בצעירותו הצביע לפועלי אגודה כפי שהכרטיס חייב. אחר כך כשהתאחדו עם אגודה הצביע פעם אחת ג' ואז עבר אלינו למפד''ל.

ואף פעם לא קיבל את הרנטה מגרמניה כי ברח לרוסיה לפני המלחמה, שריד יחיד למשפחה של שישה ילדים והוא הצעיר שבכולם, באמתחתו סיפורי עבודות כפיים ביערות הצפוניים בשלג וחברים שנשרו להם אצבעות הידיים מרוב קור.

וליבו תמיד מלא חידודים על דברי התורה מבית הכנסת, חוקר אותנו, נכדיו המשכילים, מקשה עלינו, ליבו הזקן מלא צער על השכלתו היסודית שלא זכה לה מעולם. ובערבים הנמתחים בדירתם בעמק רפאים, המנותקת מן הרחוב המתחדש כמו ספינה על אוקיאנוס, היה שוקע שעות בספר מעשיות הצדיקים באותיות גדולות שאבי קנה לו וקורא בו עם זכוכית מגדלת ועיירתו הקטנה חוזרת לתחייה.

ומסתובב עם בלון החמצן שלו מחדר לחדר, עדות רועשת לנזקי הסיגריות שמיכרה אותו להן המלחמה והקלו במשהו על החלל של העדר משפחתו. ומתעקש ללכת בעצמו למשוך את קיצבת פנסיית פועלי הבניין שלו מן הבנק, ואנשים גסים וטרודים אינם מפנים לו מקום וגוערים בו על שנדחף לפקידה בקושי נושם. וסופר את מעותיו בקפידה ומחשב כל שקל וכל הוצאה, אך נותן לנו נכדיו בכל חג ואירוע ביד רחבה ואנחנו ישראלים בזבזנים בכל הווייתנו.

ולבו שנשבר לרסיסים עשרים שנים לפני מותו. אדם כבד, לבן-שיער, עומד מול גופות בתו, חתנו ושני נכדיו ואומר קדיש בוכה לשמיים. היחידי בכל העולם שנשאר כדי לומר קדיש על נכדיו במשך שנה שלמה. והלחם המטוגן שהכין לנו לארוחת הערב. והבלינצ'סים המלוחים. והלילות הארוכים-ארוכים ההם בביתו ואנחנו מפצירים בו להזמין כבלים או משהו, שיהיה לו פחות משעמם.

ובימים ההם של שלהי שנות התשעים אחרי רצח רבין והביזוי של הדתיים וכניסתו של דרעי לכלא החליט להצביע ש''ס. יהודי גליציאנר גאה הולך לקלפי כמו שולף אקדח כנגד ממסד עוין. סבא סבא, כמה שאני מתגעגע.
 
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה