יום חמישי, 25 ביוני 2015

שיימינג

אני שם לב שעל אף המאורע האחרון להרבה חברים שלי קשה לקבל את המסר העתיק של ''החיים והמוות ביד הלשון'', והם מתעקשים להמשיך ולהחזיק באותה זכות קדושה ובאותה פרקטיקה מוכחת ומכובדת לשינוי חברתי של השיימינג. הם לא נרתעים מלנתח את מכתב ההתאבדות העצוב ניתוח עומק ביקורתי תוך שימוש בכל ההמשגות הסוציולוגיות בנות-זמננו, ורבים מהם הפכו מומחים-לרגע מטעם עצמם לתופעת האובדן העצמי אשר יודעים לקבוע באופן מובהק וחד-משמעי שהקלקותינו לא שפכו את הדם הזה, והם ממשיכים לדבר בשבחו של אותו נוהג מתקדם שכל ההתפתחויות הטכנולוגיות והתרבותיות בדברי ימי המין האנושי הובילו אליו על מנת שיביא מזור ומרפא לתחלואיה של גישת המשפט ולא נקם, מדינה ולא אדם לאדם זאב. והם מחרים ומחזיקים ומצביעים על היופי שבו החלש סוף סוף מתקומם כנגד מנגנוני העוצמה, בבחינת עולם ישן עד יסוד נחריבה.

ומה אני הקטן אגיד ואומר אל מול טיעונים מוחצים מעין אלה? הרי גם אני נתתי ידי בשיימינג מפעם לפעם והתענגתי על תוצאותיו. תחושת הכוח מוכרת לי. אבל מניסיוני הדל אני מגלה שמדובר לרוב בנשק של חזקים על חזקים מהם, או של חזקים על חלשים מהם, ולא כפי שנהוג לטעון של חלשים נגד חזקים. וגם אם יש בו תועלת מפעם לפעם הרי כבר מזמן ברור לי שנזקו עולה בהרבה על תועלתו. ואפשר להעביר ביקורת ציבורית, מוסרית או עסקית בלי להזכיר שמות ולחשוף פרצופים ולהשפיל. וצריך לזכור שכן, רוב האנשים אינם רגילים לחשיפה ציבורית, קל וחומר חשיפה שלילית ברמות מרוכזות, ורמת הענישה - גם אם היא לכאורה מוצדקת - יכולה בקלות לצאת מפרופורציה הן באופן אובייקטיבי והן כפי שנחווית על ידי האדם הבודד. ולפיכך אני מתחייב לא לקחת יותר חלק במשחק הזה כי הרי מתנו מוטל לפנינו וכולם אחראים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה