רונן שובל שלי

אי אפשר שלא להבחין בכך שרונן שובל חזר בסערה לחיינו הציבוריים, פעם עם סרטון שרומז שהשמאלנים לא שרים התקווה, פעם עם טענה שהשמאלנים הם מתיוונים, פעם עם האשמה שהשמאלנים חותרים תחת הדמוקרטיה. אז אם כבר אנחנו מצויים תחת הרעלת רונן שובל לרגל הפריימריס המתקרבים לבית היהודי, נדמה לי שיכול להועיל לעצמי, ואולי גם לכמה מבוחריו העתידיים, שאספר על המפגש האישי המרגש שלי עם רונן.

זה קרה לפני כמה שנים כאשר שימשתי כעוזר הוראה בקורס המאסטר "גישות ותיאוריות במדע המדינה" באוניברסיטה העברית. רונן שובל היה אז יושב ראש "אם תרצו" שפרסמה כמה חודשים קודם לכן את דו"ח הסילבוסים שלה על המחלקות למדע המדינה בישראל ש"מוכיח" שהן מעוז אנטי-ציוני (כבר נכתב כל כך הרבה על המופרכות של הדוח הזה שאוותר כאן על התענוג). וכך בשיעור הראשון של הקורס האמור, שהיה מיועד אך ורק לתלמידי המסלול המחקרי במחלקה, הפציע פתאום רונן שובל. אני משער שבאותו זמן עמלו ב"אם תרצו" על דוח המשך ולכן רצה לאסוף את הסילבוסים הרלוונטיים. אבל מה: רונן לא ניגש אליי ביושר וביקש את הסילבוס תוך שהוא מסביר מדוע (מה שהיה מיותר לחלוטין שכן הסילבוסים של כל הקורסים הועלו באותה שנה באופן מרוכז לאתר האינטרנט של המחלקה), אלא העמיד פנים שהוא משתתף בקורס כסטודנט מן המניין. ומכיוון שהקורס היה סגור, קטן ואינטימי, השיעור הראשון כלל שיחת היכרות מעמיקה-יחסית עם התלמידים ותחומי העניין שלהם. וכך גם רונן נאלץ לספר על התואר שהוא עושה או עשה, תוך שהוא מקמץ במילותיו וניכר בו שהוא מעט נבוך מן המעמד. המרצה, הסטודנטים ואני העמדנו פנים שאנחנו לא מבינים מדוע יו"ר "אם תרצו" נמצא בכיתה, וזאת עקב הסיכוי הקלוש שאכן הוא מתכוון להישאר בקורס וללמוד איתנו – הרי בכל זאת צריך להיות מקצועיים. מה שהיה נחמד במיוחד זה שרונן לא התעצל והגיע גם לשיעור השני שאותו תרגלתי – שיעור במתודולוגיה של מחקר פוליטי. גם שם רונן אסף לחיקו את הסילבוס המרשיע ולאחר שעיין בו וגילה רק חומרי קריאה על סטטיסטיקה, ניתוח תוכן וכדומה עזב במהירות את הכיתה.

האמת היא ששבועות וחודשים לאחר מכן עוד חיכיתי לאותו דו"ח מחודש של "אם תרצו" שייתן ציון למידת הציונות של הקורס שאותו לימדתי, אבל זה בושש לבוא. ההסבר היחידי שאני יכול לתת לכך שהוא לא נכתב היא שבקורס שלנו נתנו מקום נרחב להוגים כמו פרידריך האייק (הכלכלן השמרן), רוברט נוזיק (הליברטריאן), קרל פופר, רוברט דאהל, ליאו שטראוס, וילפרדו פארטו – הוגים שאני מניח שמוצאים חן בעיני רונן וחבריו, וזאת לצד הוגים כמו קתרין מקינון הפמיניסטית, מישל פוקו, ג'יימס סקוט, ג'ון רולס, יורגן הברמאס, חנה ארנדט ועוד. זה לא שבחרנו מראש את ההוגים לפי איזה סרגל עקום מטעם ועדת טעם-טוב "ציונית", אלא פשוט חיפשנו ייצוג הולם למגוון גישות ותיאוריות במדע המדינה ומדעי החברה וזה מה שיצא. הדבר היחידי שקצת חבל לי עליו זה שממש במקרה באותה שנה הכנתי מערך שיעור על אקדמיה ופוליטיקה - ובו כמה חומרי קריאה תיאורטיים וגם הדוחות של אם תרצו ושל המכון לאסטרטגיה ציונית בנושא זה. ברגע האחרון הורדנו את השיעור הזה בגלל שזה לא הסתדר עם לוח הזמנים. כך נמנע ממני לחלק במו ידיי לרונן שובל את הסילבוס של הקורס ובו גם יצירת הפאר של ארגונו – דוח הסילבוסים במדע המדינה.

וזאת ההזדמנות שלי לפנות לחבריי הרבים שעומדים להצביע בפריימריס של הבית היהודי. אנא מכם, יש לכם במפלגה מועמדים ראויים הרבה יותר. אל תתנו את קולכם לאדם לא ישר שעשה את כל הונו הפוליטי מהכפשות והשמצות ולא קידם בפעילותו הציבורית ולו עניין ראוי אחד למען החברה בישראל.