שעת החסד

אני יודע שאנחנו בתקופת בחירות והכול. ואני יודע שהנורמה כרגע היא להתכסח ולהעליב בלי חשבון. ואני הראשון להודות שגם אני נוטל חלק בקרבות הבוץ ולא בורר מילים. וברור לי היטב שבעימותים הללו גם מתחדדות נקודות חשובות ומשתנות נורמות וניצתים מאבקים מוצדקים עד מאוד. אבל בתקופה האחרונה יצא לי, מסיבות שחלקן משמחות וחלקן מצערות, להיחשף לכמויות כל כך גדולות של טוב אנושי פשוט שיצא מאנשים אל חבריהם ושכניהם. ומה שעוד יותר יפה זה שאם הייתם שומעים את הסיפורים במלואם (מה שאני לא יכול לעשות כרגע) הייתם מגלים שהם לא משתבצים בשום סדר הגיוני ולוגי שלפיו איזה סקטור ישראלי אחד עדיף באיזו צורה על סקטור אחר. אין עדיפות של הכפר על העיר או של מאמינים על לא מאמינים או כל חלוקה מעקרת אחרת שבה תבחרו. כי ראיתי חמלה אנושית מכבדת זורמת בטבעיות מאיש אל אחיו ומאישה אל אחותה. והקסם היומיומי הזה העיף לי דמעות של התרגשות לעיניים, מה שלא קרה כבר מזמן. ופתאום התחדדה לי בלב ההרגשה שבסופו של דבר כמה רע כבר יכולים להיות החיים המוזרים האלה שלנו פה על פני האדמה הזאת אם עומדים עליה איתנו אנשים עם פוטנציאל כל כך גדול של חסד. ורציתי שלרגע אחד קצר תרימו גם אתם את העיניים ונתבונן יחד על היופי הזה. וזהו, שעת החסד חלפה, אפשר לחזור לריב.

(פורסם ב-24 בפברואר)