יום שני, 22 ביוני 2015

ספקנים נעים להכיר

לפני שנה לערך, כשהצטרפתי לאחר שכנועיה של אשתי-אהובתי לאומת הפייסבוק, נזדמנה לידי הזמנה להצטרף לקבוצה וירטואלית בשם "אתאיסטים - נעים להכיר" וחשבתי לעצמי שיכול להיות מעניין לדבר קצת עם אתאיסטים כמוני, לשמוע איך הם מתמודדים עם העדרו של האל ושתיקתו של העולם בחייהם, לראות אילו פתרונות הם נותנים להעדרו של תוקף מוחלט למוסר - בעיה שנוסחה היטב עוד בנאום "מות האלוהים" של ניטשה ועדיין לא נמצא לה למיטב הכרתי פתרון משכנע עד עצם היום הזה. בקצרה, חשבתי שיהיה נחמד לשהות קמעא במחיצתם של ספקנים כרוניים כמוני.

והנה הצטרפתי לקבוצה ומה רבה היתה תמיהתי. לא מיניה ולא מקצתיה. כל הדיונים שעליהם רפרפתי עסקו בהטחת לעג כלפי הדתיים שכל אמונתם באלוהים משולה לאמונה בפיות, דובוני אכפת לי או שדונים. הדף היה עמוס בהפניות משועשעות לאתרי אינטרנט העוסקים בכנסיית הספגטי המעופף ושאר התלוצצויות שהזכירו לי יותר מכל את דברי ההבל של אמנון יצחק ומחזירים בתשובה כמוהו. גם כאשר ניסיתי להיכנס לדיונים ולאתגר את שלל דברי הליצנות זכיתי לתשובות לועגות בבחינת "הלנו אתה או לצרינו". שום אוהבי קאמי או סארטר לא נמצאו לי שם.

מה אומר ומה אגיד, התבאסתי. לא מספיק שזכיתי בחיי ללמוד מפיהם של מדריכים דתיים-לאומיים בורקי עיניים בסמינריונים מלאי סימני קריאה באלון מורה ובעופרה, האם עלי לחוות חוויה דומה גם במחיצת עמיתיי החדשים לאמונתי בחוסר קיומו של אלוהים? והתעצבתי אל ליבי שהחינוך החילוני בישראל הוא דל ושומם כל כך הן בחוסר התעסקותו באמונה דתית מודרנית בוגרת ומתוחכמת, כפי שבאה לידי ביטוי למשל בכתבי הרב קוק והרב סולובייצ'יק, ולא פחות מכך בהעדר דיון מעמיק בחילוניות ובאתאיזם.

ומאז אני מלקט לי מעת לעת חברים מכל מין וסוג השייכים לעדת הספקנים - ולא משנה אם הם ספקנים דתיים, ספקנים חרדים, ספקנים חילונים, ספקנים אתאיסטים, או ספקנים בודהיסטים. עדה לא קטנה מסתבר אך איכותית עד מאוד של אנשים שמסוגלים לחיות את החיים המוזרים האלה, תחת השמש והירח ההזויים לא פחות, עם לב פתוח לאמונה והעדר אמונה ועם מחשבות שמשתנות כל העת בחיפוש מתמיד אחרי משמעויות ומסלולים נכונים להתהלך בהם בארצות החיים שלנו. אז אם אתם גם כאלה - נעים מאוד להכיר.

תגובה 1:

  1. אני אתך, גם אני כשחפשתי באינטרנט מידע וחברה בנושא שנקרא "מות האל" התאכזבתי לראות חברה ליצים שכל מה שיש להם בחיהם הוא לצחוק ולגחך על כל מה (שהיה) הקדוש והיקר.
    אבל, אחרי שכבר שקעתי בעולם הזה וכבר לא עניין אותי כמעט שום דבר דתי - נהנתי מאד ממסע הליעוג הנאה שפועלים אנ"ש כאן ובכל מקום.

    השבמחק