פסיכומטרי

סימני הלחץ על פניהם של המלש"בים הטריים של מערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית, הבוקר ליד אולמות בחינת הפסיכומטרי בהר הצופים, גרמו לי להיזכר שלא בערגה בבחינת הפסיכומטרי שלי עצמי, אי אז שבועיים אחרי שהשתחררתי מהצבא. מכיוון שבזתי לשלל העצות המעשיות שקיבלתי מחברים וחברות, שתיתי בהנאה בבוקר הבחינה כוס קפה גדולה ובדרך לקמפוס גמעתי עוד בקבוק חצי ליטר מים כי הייתי צמא. וכך, כבר לאחר הפרק הראשון של הבחינה חשתי בדחף עז להטיל את מימיי שעירפל את מחשבותיי, מחק ממוחי את ביטויי לשון-חכמים והשכיח ממני את אוצר המילים באנגלית. ובמקום להכריע האם כל הירוקים הם מהירים או כל המהירים הם ירוקים, מצאתי את עצמי מחשב כמה זמן ייקח לי לרוץ לשירותים, ומתי בדיוק לעשות את זה, וכמה נקודות אפסיד, ומתי אוכל לחזור שוב על הפסיכומטרי אם אכשל, שהרי ידוע שאין כל הפסקה בין שמונת פרקי הבחינה וכל דקה ודקה חשובות בה עד מאוד.

והנה תוך כדי שאני מתלבט ומתחבט נעשה לי נס שגורם לי עד עצם היום הזה לפקפק באתאיזם הדלוח שלי ובאמונתי היוקדת בהעדרה המוחלט של השגחה פרטית. ומעשה שהיה כך היה: מתוך אחד הרמקולים שעמד בצדו של אולם טבע 3 שבו נבחנתי נשמעה לפתע נהמה חורקת שהפכה לצליל חד, מחריש אזניים ומהפך קרביים. כל הנבחנים שלצידי הרימו בבהילות את ראשיהם, והחלו לרטון על המשגיחים שיעשו משהו כי אי אפשר להתרכז. המשגיחים הורו לנו מיד לסגור את המחברות ולצאת מן האולם שכן הרעש היה באמת בלתי נסבל. וכך חמקתי במהירות לחדר השירותים, התרוקנתי בהנאה וחזרתי לאולם לאחר שאותה תקלה נהדרת תוקנה. כך יכולתי לנסוע שקט וטוב לב לטיול הגדול בדרום אמריקה, בלי לחשוב מתי אהיה צריך לחזור על הבחינה הפסיכומטרית, והכל בגלל כוס קפה, חצי ליטר מים ואלוהים הטוב והאהוב שלי רציתי שתדע חלום שחלמתי הלילה במיטה.