ביציאה ממתחם התחנה הראשונה שני צעירי כיפה-סרוגה מאחורי דוכן מעוצב מנסים
לשכנע אותי לתרום שי לחיילים. אני אומר להם שכבר תרמתי, הרי הרגע קניתי קפה
הפוך. הם לא מבינים אז אני מסביר להם שבערך שליש מהמיסים שלנו עוברים
למערכת הביטחון. הם מזעיפים אלי מבט שאומר אוף איזה נודניק עוד חילוני
שמאלני מתחכם מעצבן. אני מתבונן בפרצופיהם המחוטטים ומתעצב אל ליבי שבניה
של האליטה המשרתת החדשה של ישראל אינם מקדישים את שעות התנדבות הנעורים
שלהם לפרוייקטים שבאמת משפרים משהו בחברה הישראלית. ואני נזכר בתערוכות
שבת-ארגון שלנו בסניף בני עקיבא, שתמיד עסקו בציונות, בהגשמה, במסך הברזל,
בדמויות רבניות - אף פעם לא בנושאים קרקעיים ואזוטריים כמו כלכלה, שכונות,
או צדק חברתי ממשי. אז הנה מולי העתיד שלנו בדמותם של שני נערים תמימים:
בבוקר ציוני - בערב ציוני. בבוקר ישראלי - בערב ישראלי. בבוקר פטריוט -
בערב פטריוט. חזון אחיד ועגום כמו גרבי צבא משומשות תלויות לייבוש מהיר על
מתלה במרפסת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה