הדחף להיות נקרא פינה מקום לתועלת. התועלת מבריקה כמו תמיד. מתוקה מדי. סינטטית. משהו משוייף מדי בקצוות.
בעיר השעשועים המוזיקה רועשת מדי. המתקנים מהירים מדי. המאכלים יקרים מדי. ההנאה מוגזמת. רק ההורים זולים. עייפותם נוזלת ממני כטיפות ברד דביקות על חולצת קייטנה כתומה של הילדה שמולי. האופק מרכין ראש לקראת ערב. השרב הגדול לא נשבר אך מפזר בחטף רגעים של חסד.
אני על ספסל עץ קצת פחות מיוזע. נח לרגע ממתקני העינויים מדי. הורים מיוזעים מחפשים ילדה אובדת. פרצופם הדאוג פיסת אמת קיומית. מה יהיה עם הילדים? בני שותק. בורח מניסינות נפל לפתח שיחת נפש. נמלט לסינמה לונה, לסרט מרדף שישה ממדים. תשובותיו קצרות לי מדיי. אני עייף מדיי. החיים היקרים נוזלים מבין אצבעותיי.
ואף על פי כן היום הזה ייזכר לדורות. מיתולוגיית ילדות משפחתית תצית חלומות בלילות חורף ממושמעים. אני ילד מזדקן בארץ לעולם לא הולכת ומתרחקת. הבחילות חזקות מדי. הלחות חובקת מדיי. הנקניקיה עשויה מדי. אני זקוק לשקט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה